החלטה בתיק עמ"נ 1069-06-13

המבקש - הוא המערער בערעור המנהלי, עותר בבקשה הנוכחית דרישת התשלום עירבון שהוצאה לו על ידי המזכירות - תבוטל.

המערער מחזיק בנכס מספר 2000161383 ברח' בעלי המלאכה 9 בתל אביב, להלן: " הנכס". הערעור מתייחס לחיוב הנכס בארנונה בשנת מס 2002 (מיום 1.11.01 ועד יום 1.12.102 - החוב בגין תקופה זו יכונה להלן: " החוב הישן"). לאחר מועד זה הוסכם בין הצדדים כי הנכס אינו ראוי לשימוש. לגישת המבקש בערעור, יש להחיל על הנכס את החלטת ועדת הערר מיום 2.8.2010, לפיה סיווג הנכס להוא למגורים.

המבקש טען כי החלטת ועדת הערר בדבר הגדרתו הסטטוטורית של הנכס למגורים, אינה מוגבלת בזמן. לכן, היא חלה לכל אורך חיי הנכס. המבקש טוען כי אם יוכח שבשנת 2002, היה הנכס ריק ופנוי, יהיה מקום לחייבו בהתאם לייעודו המקורים - למגורים - גם בתקופה זה. לגישתו, הוא יוכיח כי הנכס היה פנוי בתקופה הרלוונטית באמצעות ביקורת מטעם המשיבה שבוצעה בנכס ביום 20.3.2002 לפיה הנכס אינו פעיל, כך שאין יושבים בו ואין משתמשים בו. לכן לטענת המבקש, סיכויי הערעור שלו גבוהים.

המבקש מוסיף וטוען כי הסוגיה העומדת להכרעה לא עמדה מעולם במבחן משפטי - קרי שאלת  החלת החלטת ועדת הערר מיום 2.8.10 על היות הנכס בייעוד למגורים על תקופת החוב הישן. לטענתו, עניינו לא עמד למבחן משפטי מעולם, משום שסיווג הנכס בתקופת החוב הישן נדחתה במסגרת הסכמי הפשרה עד לסיומם ביום 31.12.08. ועדת הערר דחתה על הסף את טענתו של המבקש בדבר החלת ההחלטה לפיה ייעוד הנכס הוא למגורים גם בתקופת החוב הישן, בין השאר בטענה של חוסר סמכות. לכן, המבקש עתר כי בית המשפט יבטל את הדרישה לתשלום עירבון, לחלופין כי הוא יפחית את גובה העירבון.

המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות. לטענתה, לבית המשפט מסורה סמכות לפטור מחובת ערבון או מקצתה, משיקולי צדק שמטרתם מניעת פגיעה בזכות הערעור. התנאי הראשון הוא הוכחת חוסר יכולת כלכלית להפקיד את העירבון. כדי לעמוד בתנאי זה, על המבקש למסור מידע מלא ומפורט בדבר מצבו הכלכלי, תוך תמיכת האמור באסמכתאות. כדי להצליח בבקשה, על המבקש להראות גם סיכוי בעל ממשות גבוהה יותר מזו לה נדרש מי שמבקש פטור מאגרה.

במקרה דנן, המבקש לא ציין בבקשה כל פרט שהוא ביחס למצבו הכלכלי. לכן הוא לא הניח תשתית שיש בה כדי להרים את נטל השכנוע בהקשר זה. תכלית העירבון היא להבטיח את יכולת המשיב לגבות את ההוצאות שייפסקו לזכותו אם הערעור יידחה.

המשיבה הוסיפה והתייחסה גם לסיכויי הערעור, וטענה כי המבקש עצמו בקש ביום 11.2.2002 לשנות את סיווג הנכס מבית קפה למחסן, ולאחר ביקורת נמצא שמאוחסנים בו שני מקררים ישנים וציוד נוסף. לאחר מכן המבקש עתר כי לנכס יינתן פטור לנכס לא ראוי לשימוש. לכן הנכס סווג בהתאם לבקשותיו של המבקש, משנת 2002. מהביקורות עולה כי השימוש בנכס לא היה למגורים אלא למחסן שהכיל ציוד השייך למסעדה. לכן סיכויי טענתו של המבקש - כך נטען - הם קלושים.

עוד נטען כי סיווג הנכס על פי ייעודו המקורי נעשה בפנייה בזמן אמת, ואין תחולה רטרואקטיבית לענין סיווג הנכס על פי ייעודו המקורי. ועדת הערר אף קבעה לאחר הליך הוכחות כי שינוי סיווג הנכס לסיווגו בהתאם לייעוד המקורי שלו, ייעשה החל מיום 1.1.09. עוד נטען כי לאור עיקרון סופיות השומה, לא ניתן לדון בחיובי ארנונה לשנים עברו, מה עוד שביחס לשנת המס 2002 לא הוגשה השגה כדין.

ביום 6.10.13 ניתנה החלטה על פיה המבקש יוכל להשיב לתגובת המשיבה תוך 10 ימים. עד היום טרם הוגשה תשובת המבקש ולכן החלטה זו ניתנת בהעדר תשובה מטעמו.

דיון

אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

ההלכה הפסוקה קבעה כי " בעל דין המבקש הפחתה של סכום העירבון, תוך חשיפת בעל הדין שכנגד לסיכון כי הוא לא יוכל לגבות את מלוא הוצאותיו, נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים: דלות כלכלית להפקיד את העירבון; וקיום סיכויים טובים להליך" (ר' למשל עע"מ 3932/10 יואב בן גרא נ. ועד מקומי בצרה).

במקרה דנן, המבקש כלל לא העלה טענות ביחס למצבו הכלכלי, ולא טען כי הוא אינו יכול - לאור מצבו - להפקיד את העירבון. בנסיבות אלה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. יצוין כי לגופו של ענין, ישנן בין הצדדים  מחלוקות שונות שתוארו בבקשה ובתגובה, ולא ניתן בשלב מקדמי זה של הדיון לקבוע כי אין כל סיכוי שעמדת המשיבה תתקבל.

לכן, הבקשה נדחית.

העירבון שנקבע יופקד על ידי המבקש תוך 10 ימים מהיום.

תשובת המשיבה לערעור תוגש 7 ימים לאחר מכן.

ישיבת יום 28.10.13 מבוטלת בזה. התיק נקבע לישיבה נוספת (בתנאי שהעירבון יופקד) ביום 27.11.13 בשעה 10:00. 

ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"ד, 27 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: